אין תמה אפוא שאצל ר' שלמה , כאצל ראשי החסידות האחרים , מעמדה של הגלות רווי נימות אופטימיות , כגון 'וגם עתה [ ... ] יש כח ביד הצדיקים לעשות יחודים כמו בשעה שהיה בית המקדש על מכונו . ' אין מעמדו הרוחני של העם תלוי בהכרח בבית המקדש . כשם שפועלם הרוחני של אבות האומה התחולל לפני קיומו של בית המקדש - 'ומה עשו האבות הקדושים , אברהם אבינו עליו השלום שלא היה לו בית המקדש - ' ? כן גם התקיים אחרי חורבנו , כגון מפעליהם הרוחניים של רבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל דיבנה . בניינו ואביזריו הרוחניים של בית המקדש הם דוגמת צורתו הרוחנית של האדם . משום כך , כשאדם מקדש את רמ"ח איבריו ושם"ה גידיו על ידי חיותו הקדושה , הנתונה לכל אדם מישראל , הוא 'בדוגמת הבית המקדש וממשיך עליו השראת השכינה כדרך שהיה בבית המקדש , ' שקדושתו נאצלה מחיותם הקדושה של בני ישראל , כל אחד לפי כוחו הרוחני . אדם המרוקן מחיות זו , דהיינו ש'אינו עוסק כלל בתורה ומצוות חלילה , ' הוא בבחינת 'מת . ' לעומתו , הצדיק הוא 'איש חי שממשיך' במעשיו את 'כוונת הבריאה מתחלה . ' מכאן שעיקר בית המקדש הוא הצדיקים , 'הממשיכים החיות והקדושה שלמעלה בתחתונים ....
אל הספר