הדיון בפרק זה יעסוק בחלק השני של הספר אתיקה , שכותרתו "על טבע הנפש ומקורה . " לאחר ששפינוזה הוכיח בחלק הראשון של הספר ש"אלוהים או העצם בן אינסוף תארים , שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית , קיים בהכרח" ( אתיקה : , ( 84 הוא מבקש להראות מה נגזר מכך ביחס לנפש האדם . מטרתו של הדיון הנוכחי איננה לתאר את כל תפישת הנפש של שפינוזה , על אף שעיקריה יוצגו בסיום הדיון , אלא לעקוב אחר המהלך של שפינוזה מתחילת הפרק עד למשפט נסמך 11 של החלק השני , שבו קובע שפינוזה ש"נפש האדם היא חלק של השכל האינסופי של אלוהים" ( שם : . ( 139 זו הטענה המהותית של שפינוזה ביחס לנפש האנושית . כמו בדיון הקודם בשאלת האלוהים , אף דיון זה יבקש לעקוב באופן צמוד אחר המהלך של שפינוזה מן ההגדרות דרך האקסיומות ועד המסקנה המהותית שמנוסחת , כאמור , במשפט נסמך . 11 שפינוזה עצמו בהקדמה קצרה לחלק זה מגדיר את משימתו בהתאם : אני עובר להסביר עתה את הדברים החייבים לנבוע בהכרח מתוך מהותו של אלוהים , או של היש הנצחי והאינסופי . אמנם לא את כולם , שהרי הוכחנו במשפט א : 16 שחייבים לנבוע ממנו אינסוף דברים באינסוף אופנים , אלא רק את אלה היכולי...
אל הספר