הן שפינוזה והן ניטשה מתייחסים למושג הרצון החופשי כמושג מטעה . הוא מושג מטעה , לפי שניהם , כשלא מבינים בצורה נכונה את מושג החופש . החופש המזוהה עם בחירה נדחה על ידי שניהם לטובת מושג חופש שמזוהה עם הכרחיות . חופשי , עבור שניהם , הוא מי שפועל מתוך הכרח טבעו . שפינוזה מייחס חופש זה לאלוהים בלבד , כישות היחידה שאין דבר שמשפיע מבחוץ על פעילותה או מגביל אותה , ניטשה תוהה על מקומו בחיי האדם שלאחר "מות האלוהים . " שפינתה מוצא מקום למושג החופש אף בתוך שיטתו הדטרמיניסטית . הוא איננו נקלע לפרדוכסים ולאנטינומיות עמם מתמודדות תפישות דטרמיניסטיות אחרות , אלא יוצר הגדרה ההולמת את המבנה המושגי שהוא מציע . "חופשי , " קובע שפינוזה בהגדרה 7 לחלק , 'א "נקרא אותו דבר , הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד והנקבע לפעולה על ידי עצמו בלבד . " ( אתיקה : ( 76 החופש , אם כן , בא לידי ביטוי באי תלות מוחלטת מבחינת הקיום ומבחינת הפעולה . במילים אחרות , החופש הוא הכרחיות בלתי מותנית ובלתי מוגבלת . הכרחיות זו יש לייחס , לשיטתו של שפינוזה , אך ורק לעצם היחיד , קרי לאלוהים . ניטשה , שמבקר את הרעיון של "הרצון החופשי" כהמצאה וכאמצעי...
אל הספר