השירה ההרואית עניינה בגיבור , והגיבור הוא אדם שנוהג בדרך מסוימת , וחותר באומץ לבו ובעוז רוחו למטרות מוגדרות . ועם זה , הגיבור חי ומתעצב במערכת חברתית ותרבותית , ופעולותיו מובנות רק מתוך זיקה למערכת הזאת . דבר זה נכון גם כאשר סיפורו של המשורר כמו מתעלם מכל עניין או מכל אדם , חוץ מן הגיבורים . איש מקוראי האיליאדה אינו יכול שלא להתרשם מאופיה המיוחד של הלחימה . בשדה הקרב מצויים עשרות אלפי חיילים , אך המשורר אין לו לנגד עיניו אלא א ? ס או אכילס או הקטור או איניאס . התחבולה הספרותית הזאת כשהיא לעצמה שכיחה למדי ; נדירים האמנים שניחנו בתבונה ובגאוניות שיש בהן כדי להפיח רוח חיים בהמוני בני אדם לוחמים . וגם אין לראות דבר מופרך , מצד הסבירות ההיסטורית , בדו קרב בין שני גיבורים , כגון בין אכילס להקטור , או בדו קרב המעניין יותר בין א ? ס להקטור , שנגמר בתיקו ובחילופי מתנות . הצליל המזויף נשמע כשנלחמים כל הכוחות כולם . באותה שעה שורר תוהו ובוהו שאין לתארו . איש אינו מפקד ואינו מצווה . אנשים נכנסים לקרב ויוצאים ממנו כטוב בעיניהם ; הם בוחרים לעצמם את יריביהם ; הם מתכנסים לקבוצות ושבים ומתכנסים מסיבות ...
אל הספר