ד. מקורות יהודיים־ביזנטיים לתורתו של ר' משה הדרשן

הזכרנו למעלה ( בפרק ( 2 את מאמרה של מרתה הימלפרב , הדנה בזיקתו של ר' משה הדרשן אל הספרות החיצונית ואת מסקנתה כי ר' משה הכיר ספרות זו בלשון היוונית . כן הזכרנו את מאמרו של ישראל תא שמע , אשר הדגיש את החוליה הביזנטית בשלשלת המסירה של חומרי אגדה שעברו מארץ ישראל לאירופה בימי הביניים המוקדמים ואת מקומו של ר' משה הדרשן בסופה של שלשלת זו . יש אפוא מקום להשערה שכמה מדרשותיו של ר' משה הדרשן הגיעו אליו ממקורות ביזנטיים , וכי כדרך שנהג ר' משה בדרשות של חז"ל שאותן עיבד , הרחיב והתאים לסגננו הוא , כן נהג גם בדרשות שהגיעו אליו ממקורות ביזנטיים . ואולי סבר v משה הדרשן שמקורן של דרשות אלה הוא בדברי חז"ל — אולי במדרשים מאוחרים כמדרש תנחומא , אשר שימש מקור לכמה מדרשותיו המורחבות והמעובדות . הנושא קשה לדיון והטענות קשות להוכחה מאחר שהידיעות על התרבות היהודית הביזנטית מעטות הן ואינן מגובשות . להלן נדון בדוגמה שבה אפשר להראות במידה רבה של סבירות את ההשפעה הביזנטית על מדרשו של ר' משה . מדוגמה זו נוכל ללמוד על הכלל , במידת הזהירות המתבקשת . במדרש תהלים למזמור קמ"ו מובאות שלוש דרשות המקיימות זיקה עמוקה אל תו...  אל הספר