לפי ההיסטוריוגראפיה היהודית הרשמית נפתחת תקופת האמאנציפאציה היהודית מימי המהפכה הצרפתית — בזיכיון החוקי הראשון באירופה , שבה נתרכזו בסוף המאה הי"ח למעלה מ 95 אחוז של היהדות האשכנזית , שהיתה , מגירוש ספרד ועד ימיגו אנו , הענף היוצר והפעיל ביותר בעם היהודי . ברם , כשום ארץ מארצות אירופה לא היתה האמאנציפאציה מאורע חד פעמי אלא תהליך איטי וארוך' שנתגשם בחבלי לידה גדולים . וכשם שגם אחרי האמאנציפאציה החוקית והפוליטית לא קיבלו היהודים בכל הארצות שיווי זכויות אלא אחרי זמן ארוך — ובשוויון מלא לא זכו מעולם — כך גם לפני האמאנציפאציה החוקית הרשמית היתה בכל הארצות תופעה של שחרור חלקי , שמצא ביטויו במתן זכויות לאחדים — ליחידים מסוימים או לחוגים של יהודים , שמהם קיוו להפיק תועלת מאכםימאלית למען התפתחותה הכלכלית של הארץ . האינטרס האגואיסטי המוחלט הזה בולט בכל ארצות אירופה , החל בהולאנד וכלה ברוסיה הצארית . כדי להבין באופן אובייקטיבי את הסיבות האמיתיות של האמאנציפאציה על שלביה השונים והגורמים שהחישו אותה , יש לחקור את התקופה שקדמה לה , בזמן שהסיבות והגורמים האלה נתגלו בצורתם החומרית הערטילאית והיהודית ...
אל הספר