יד. תחת השלטון הערבי

היה זה הניסיון האחרון של היהודים לפרוק את עול הכובש בכוח הנשק . מספרם נצטמצם והלך עם כל התקוממות , שגררה תמיד רצח המונים , החרמת נכסים , מכירה לעבדים , גירוש ובריחה לחוץ-לארץ . אף-על-פי-כן , גם לאחר הכיבוש הערבי היתד . האוכלוסייה היהודית בעלת מעמד לא מבוטל . התקוות המשיחיות שטופחו בקשר לפלישה זו נכזבו עד מהרה לחלוטין , אף כי היחס ליהודים היה טוב לאין-ערון מזה של ביזאנטיון הנוצרית . הם זכו לחופש הדת , וזו הפעם הראשונה לאחר מאות בשנים נפתחו לפניהם שערי ירושלים . אף הותר להם לבנות בית-כנסת באיזור בית-המקדש , סמוך לכותל המערבי , ואולם מצד שני נתכוונה מדיניות-הקרקע של השליטים לנשלם משיורי האדמה האחרונים שעדיין היו נחלת היהודים . היסוד החקלאי באוכלוסיה היהודית היה עדיין רב בסופה של התקופה הביזאנטית . משפחות רבות של כוהנים נתפרנסו מן התרומות של עובדי-האדמה , כמו בימי בית-המקדש ( מתוך הנחה , שעבודת הכוהנים תחודש במהרה . ( הכיבוש הערבי הביא עמו לארץ חיילים רבים ושבטי מדבר רעבי-קרקע שציפו ליישובם על האדמה . עומר הראשון צמצם מיד לאחר הכיבוש מגמה זו בתחומי האדמות שבעליהן הביזאנטיים נמלטו , או שנש...  אל הספר
מוסד ביאליק