סינמה סיסי קווים לדמותו של הגבר הנשי בקולנוע הישראלי

* גלעד פדבה מרצה לקולנוע , תרבות פופולרית ומיניות בקולנוע הציוני הלאומי לא היו גברים נשיים בשיער מחומצן ובנעלי פלטפורמה עם קול מתלטף , מחוות גוף מעוגלות , עיכום ראוותני , חולצות ססגוניות ומכנסיים צמודים . ה"יהודי החדש , " חלון הראווה הזכרי של הציונות , היה מוצר אידיאולוגי מובהק עם בלורית מסתלסלת וחיוך מנצח , מעט מבויש ומעט שחצן , עובד אדמה ולוחם עשוי לבלי חת , המוכן בכל עת לכבוש ערים , כפרים , משלטים ומעריצות צבריות מזדמנות עם קוקו וסרפן . בניגוד לאמונה הרווחת , הצבר הקולנועי היה במקרים רבים שחרחר , ולאו דווקא בלונדיני תכול עיניים , אך תמיד הופיע כתקווה הגברית הגדולה של העם הבורא עצמו מחדש בשדה הקרב , בפלחה , בהרקדה , במיטה ועל המסך הגדול , ובניגוד מוחלט ל"יהורי הגלותי" המתרפס , החיוור , האומלל והנשי . כניסתו המאוחרת של הגבר היהודי הסיסי לקולנוע הישראלי , בשנות ה 70 של המאה העשרים , מסמנת מפנה דרמטי בתרבות הישראלית . שובו של הסיסי התאפשר בזכות המלוררמות המעמדיות וקומדיות הסקס האתניות של שנות ה , 70 המכונות "סרטי בורקס , " שהצמיחו מודלים קולנועיים חדשים של גבריות ישראלית , הרחק מן השד...  אל הספר
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21