הצילום פוטל , במרבית המקרים , בשני שדות : שדה המציאות ושדה האמנות . שני שדות שהם בבחינת תאומי סיאם המחוברים זה לזה בקשר גוררי . הצילום , בחלק ניכר מן המקרים , נסמך טל הטולם הנגלה , מתוכו הוא מלקט , ממיין ובורר את שישמש כמרכבה אל המטרכת הקיומית / אישית . לטתים קרובות , תחילתו של המסט הצילומי חיצונית , וסופו - פנימי . פנימי במובן של התכנסות אל האישי , הפרטי , האינטימי והביקורתי המתקיים לצד הקיום ההיסטורי שהוא , לטתים , נטול זמן מוגדר . הפרקטיקה הצילומית מנכסת את טולם התופטות ומכנסת אותו לכדי אמירה אישית . הקיבוץ של אתי בר"ר הוא אנלוגיה לגטגוטים , וטדיין - קיבוץ כפשוטו . דימוי ה " דיווה " של מארק ברבר מהווה נגזרת של דמות ה " אם . " נטם גיגר מדווח , יובשנית , כלומר "אובייקטיבית , " מתוך פנימיית נטרים , ומשאיר לשיקולנו את הסאבטקסט . אסנת שושלב , הדר בן ארי ודפנה צ ' ילאג צוללות בטיניים טצומות 1 לרווחה אל טולם אישי במהלך הניתן לתרגמו כאוטו אנליזה מתוך משמטת תצלומי הפורטרט הטצמ . אלכס ברבר , טרן ברק וארקדי פסחוב - טיסוקם קרוב לצילום הטיפולוגי במובנו הממיין המסורתי , וטדיין מתקיים בצילום , ישי...
אל הספר