תערוכות "יש לי חלום" על הביינאלה ה-50 לאמנות בוונציה

גליה בר אור , 1972-ב בתום מסע רגלי מפרך , הגיעה קבוצת תלמידים של אביטל גבע לגלריה גולדמן . כיצד הגיבו התלמידים המותשים לאמנות שהוצגה בגלריה ? מה הפיקו מהפרויקט הנוסף - צעידה מגבעת חביבה למוזיאון תל אביב כדי לקיים שיחה עם מנהל המוזיאון על אמנות . יש לשער כי המבקרים באירועי הפתיחה של הביינאלה 50-ה לאמנות בוונציה עברו חווית התשה דומה : חום כבד מנשוא , לחות , צפיפות . האם השפיעו התנאים הסביבתיים על חוויית האמנות ועל אופי הדיווח שהיה פושר , בלשון המעטה ? לאור הדיווחים האחידים מתמיד , דומה כי הפעם מוטב היה להישאר בבית . אבל תערוכת אמנות היא יותר מסך התנאים הפיזיים של הצפייה בה . התרשמות מתערוכה אינה רק פונקציה של חום ושל צפיפות , אלא גם מענה למקדם ספציפי של ציפיות הצופה . האם המוזמנים מצפים ל חגיגה ? האם חלק מן ה חגיגה' הוא מופע גרנדיוזי של אוצרי-על שהפכו להיות כוכבי תרבות ? ומה באשר למבחר העבודות המוצגות , לאיכותן הפרטנית והמקובצת ? המקבץ מחלחל , יש לשער , ברמות זמן שונות לא רק במהלך הביקור , אלא גם באמצעות זיכרון , עיון בקטלוג , התמודדות מתמשכת עם פרספקטיבה שהעמיד / ה האוצר / ת - האם היא ר...  אל הספר
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21