שפגאט

ו מירב הימן כשהיין ילדות והתעמלנו , נפוצה שמועה בקרב הבנים : מי שעושה שפגאט לא תוכל ללדת . הקונוטציה המיידית הקמאית של קריעת הרחם מרצון הייתה מאיימת ומרפת רגליים . שפגאט הוא אקט כואב , כמעט בלתי אפשרי לאנשים שעיסוקם אינו כולל מופעי אקרובטיקה באולימפיאדה או בקרקס , אקט המותח את שני קצוות הגוף לכיוונים מנוגדים , מעין פרדוקס פנימי . בהקשר זה ניתן להיזכר בתינוק המפורסם ממשפט שלמה , ששתיים הטוענות לאימהותו , זו מושכת לכאן וזו לכאן . האם יש פואטיות בכאב שבמשיכת הזו ? בעבודה זו השפגאט יוצא מאולם ההתעמלות והסטודיו למחול ומתמקם בטבע , בחוץ . על גבעה שוממת ברמת הגולן , לצד שיח סתמי באשדוד , על-גבי דיונות חול בדרום , בתוך נופים שוממים . השפגאט הופך לאקט פיזי המסמן , ויזואלית ו 7 ןונספג 1 ואלית , טריטוריות בארץ , נושק לאדמה . הוא אקג 1 חושני המחבר את מקום הלידה בגוף האישה אל פני השטח , מקרקע . מצד אחד הוא מתפרש על-פני שטח רחב , משתלט , מצד אחר האדם המבצע אותו תקוע , מפוצל , אינו יכול לזוז ממקומו . הפיצול נודד מן הגוף אל המחשבה כמעין התנגשות בין כוח לבין כניעה . לא ברור אם קיים כאן אקט של כיבוש האד...  אל הספר