איילת השחר כהן רוצה לראות אור וגופי הולך בחושך אני נוגעת בנשמה שנוגעת בזיכרון שנוגע בכאב שנוגע בגוף . נוגעת וגובהת , נוגעת וגדלה , נוגעת ומכה , נוגעת וצוחקת , מתכנסת , עושה אהבה , עושה תינוקות ועושה התעמלות . וגופי נלקח ממני ונופל למג 1 ה , הולך אחורה , מתקמט אל תוך עצמו , מאבד את הדרך . ואני גוררת אותו אחרי ונשאבת לתוך מנהרת זמן - פוגשת את הילדה איילת ואת הזקנה איילת . אני מתה ונולדת בבוקר מחדש . מקימה את גופי שלי מחמדי . זוחלת מן המערה . הולכת לצוד אוכל-חלום . רוצה להיות אישה גדולה-אישה קטנה , אישה קטנה-אישה גדולה ואני הרי אימא של ילדים - עורם מתוח יפהפה ורדרד מבריק שמן זך . ריחם מתוק דבש צוף מי ורדים מי גשמים טיפות טל . הגוף שלי הוא גם הגוף שלהם , אני מטפלת בגופם - הם מטפלים בגופי , גופי משוכפל , אני גם וגם . אני מתמלאת בחיבוק ונישוק - אני לא לבד וגופי עומד . וגופי עומד . שורשים , עלים , ענפים וקן לציפור . אני בת שלושים ושמונה , אני חשה בגופי כמו שלא חשתי מעולם . שנים שהגוף שלי לא היה פה . הוא דחס אותי לתוך עצמי ולא היה לי כלום חוץ מגוף מקופל בתוך קיפול . אני נטועה באדמה , הגוף יציב...
אל הספר