רונן ל"בכון זה יישמע אולי מפתיע , אבל יש היסטוריה ליצירה בווידיאו . 40 שנות היסטוריה . מבס מהיר על זירת האמנות בישראל מלמד שלא תמיד קיימת המודעות לאותו רצף מתפתח של עשייה . חוסר מודעות זה מתבטא ברמות שונות : באוצרות , בביקורת ובעיקר בקושי לפתח את המדיה , שכן זהו הבסיס לניהול דיאלוג מתמשך , ולא כזה המנסה להמציא את עצמו בכל פעם מחדש . במאמר זה הייתי רוצה לגעת בשלוש תופעות הנובעות מאותו חוסר מודעות : ו . במוזיאון הרצל"ה לאמנות הוצגו לאחרונה שתי תערוכות וידיאו במקביל . תערוכתו של צדוק בן-דוד ואוסף שכונה "קופסה שחורה" ובו עבודותיהם של אמני וידיאו בריטיים ( תערוכה זו הוצגה במקביל לתערוכת הצילום "אין עולם בלעדיך" שאף בה הוצגו צלמים מאנגליה . ( בן-דוד , פסל בינלאומי מצליח ביותר , הצמיד סיפור מרגש על פגישה מקרית שה"תה לו ברכבת לדימוי של ראשו , נח על מחבת . חרף ניסיונות" לפענח את העבודה באופנים שונים , לא עלה בידי אלא להגיע למסקנה שמדובר בהתנסות של האמן בכלי . מעבר לכך , לא נמצא דבר . כלומר , ניתן למצוא עניין רב בסיפור , והדימוי אכן משעשע , אבל אין שום הצדקה לשימוש בווידיאו . באותה מידה ניתן היה...
אל הספר