על אמנות ישראלית וסיפור אחד על ונציה

טרמינל 14 רואה אור ללא טקסטים המבארים את מעשה האמנות . וככל זאת ראוי להגיד משהו על הילמה , ' על הרצון להציג את ה"שי מבלי להסביר אותו . להתכונן באמטת ובשתיקתה המייצגת הלוך רוח מהורהר . למצ 1 א בה את עינוג החושים ולוותר על השאיפה לאחדות פנים . היצירות נבחרו כשל הקו ההססני הניכר בהן , בשל חוסר המוחלטות שלהן ואי היכולת לקטלג אותן . גיליון זה מבקש לגעת בשאלות , בספקות , במקומיות , בקיטש , בתפר , בשקיפות , בנעימות , במקום שבו הרגש רטוב , באפלולית של האמת האישית , כשאיפה לנועם , בתרבות הנושקת לכאב , בדימויים חסרי-תכלית , בחסך של עמדה , בנחיצות לשמר את השקט , בכמיהה לראות את הריק , כרגעים שנעלמים , במקום הקבורה של העתיד . רציתי להגיד משהו פשוט , מוכן ובהיר על אמנות הנוצרת כצלם המקום , על דברים הנוצרים מתוך נטייה אל הספקני , רומנטי , אנושי , רגשני , נוגע-לא-נונע כמציאות המתקיימת פה , כלבו של מזרח הזוי , כין הרי שומרון לים התיכון , בין כחול לצהוב . " אמנ 1 ת ישראלית" ( אמרתי והצטערתי ) - כצירוף שתי מילים אלה יש מעין כרוניקה של עמדה ידועה מראש , משהו מן הטונים ההם של זכות וכוח , של אמנות מגויסת ,...  אל הספר