משנחתמו כתבי הקודש עמדה בשירה העברית אסכולה חרשה . מעיקרי תכונותיה של אסכולה זו , שהיא באה לפייט מעשים הכתובים במקרא . ונוהגת אסכולה חדשה זו לא לחזור ולספר את המעשים במפורש לפרטיהם אלא בקיצור וברמז , ולשם כך היא משתמשת במליצות ובלשונות של הסיפורים הכתובים במקרא . ועוד נוהגים בעלי האסכולה החדשה הזאת להוסיף בסיפור ולמלא בו מילואי דברים ופרטים על פי מה שידע המשורר מקבלה שבעל פה , ראשיתה של אסכולה זו כבר היא מחודשת במקרא גופו . על פיה כתובים מזמורי עח , קר , קה וקו שבתהלים , אלה המזמורים המדברים בבריאת העולם ובתולדותיה של האומה הישראלית , ומפייטים את המסופר בתורה ובספרי הנביאים . באלה המזמורים כבר אתה מוצא את התכונות והסימנים של האסכולה החדשה . לפי שיטה זו כתב אחר כר בן סירא את ספרו , ובו נתחזקה האסכולה הזאת ועמדה על בסיסה , מעט בפרקי המשלים ויותר בפרקי השיר , ובייחוד בפרשה הארוכה הקרויה 'שבח אבות עולם . ' מן הימים שלאחר ספר בן סירא , מתקופת המשנה והתלמוד , לא הגיע לידנו ספר שירים שלם , אבל הגיעו פרקי שיר , אלה פיוטי מלכיות , זכרונות ושופרות , הכלולים בתפילת העמידה של מוסף לראש השנה , כמה ...
אל הספר