ההסכמים שיתופי פעולה בין ישראל לירדן , הבנויים על אינטרסים משותפים במגוון שטחים , החלו למעשה עוד לפני חוזה השלום . עצם המדיניות הישראלית של "גשרים פתוחים" בין הגדה המערבית למזרחית ביטא שיתוף פעולה עם ירדן : דרך הגשרים התנהלה תנועת עוברים ערה , כולל תיירים וזרים ; הובלו מוצרים חקלאיים ותעשייתיים במסגרת סחר שהיקפו הלך והתרחב מאז 1968 ( כולל מוצרים ישראליים מוסווים ;( והועברו כספים להמשך תשלומי משכורות למועסקי המגזר הציבורי , וכן בסובסידיות ומענקים ממקורות חוץ . הדינר המשיך להיות הליך חוקי חוקי בגדה , מה שחייב תיאום מוניטרי . הסכם משנת 1986 איפשר לבנקים ירדניים לפתוח סניפים בגדה בתיאום עם בנק ישראל . בתי הספר פעלו במסגרת המערכת הירדנית תחת סמכות הממשל והמנהל הישראליים . ובנוסף , כפי שצוין כבר לעיל , בתקופות מסוימות הופעלה בגדה מדיניות פיתוח מתואמת תחת הכותרת "שיפור רמת החיים . " בירושלים המזרחית איפשרה ישראל את המשך פעולתה של חברת החשמל הירדנית , והישראלים עמדו בקשר עם הממונים הירדנים במנהל האוקאף בהר הבית . במישור היחסים הישירים בין ישראל לירדן , קצינים ישראלים וירדנים קיימו מפגשים קבועי...
אל הספר