ציפורה דרוקר , שחזרה ארצה מדמשק ביוני , 1918 חשה כאילו היא מגיעה בשנית לארץ כעולה חדשה . לתל עדשים לא הייתה מוכנה לשוב . שם לא חיכו לה החברים , כפי שחיכו לבלה רייטר בדגניה . לכן פנתה למרחביה , שהייתה יישוב קואופרטיבי שקלט ופלט מדי פעם אנשים שונים ועמד על סף התפוררות . היא לא מצאה שם איש שתוכל לספר לו על עלילותיה בדמשק . כדרכה , החלה לשקוע בעבודה במשק . אולם יום אחד חיכתה לה הפתעה . ציפורה , שבקשתה להתקבל לארגון "השומר " נדחתה בעבר , נקראה בפברואר 1919 למלא את אחד התפקידים החשובים ביותר שהוטלו אי פעם על אישה בארגון . היא הוזעקה לרדת למושבה באר יעקב , מוקפת היישובים הערביים סרפנד ורמלה , לשמור על מאגר הנשק הגדול ביותר של הארגון . לאחר שמחת תורה תרע " ט החלה נסיגת הטורקים והגרמנים מדמשק . הם שרפו תחמושת רבה לפני צאתם והאסירים ראו 'נהר די נור ' בוקע משולי העיר . דמשק נכנעה לאנגלים באחד באוקטובר . 1918 האסירים המשוחררים שמנו 115 איש , עם הרצפלד בראשם , יצאו למסע רגלי לארץ . הם עברו דרך קונייטרה וגשר בנות יעקב עד הגיעם לכנרת , ארבעה ימים לאחר צאתם לדרך . בין המשוחררים היה גם השומר שמואל הפטר...
אל הספר