במוצאי שבת אחת , בשבועות הראשונים לישיבתה של דבשה ארליך במלון "גורדון , " הגיעה לפתע ידיעה לעובדי המלון כי קבוצה של אסירים מארץ ישראל עומדת להישלח ללב טורקיה מתחנת הרכבת בדמשק . כששמעה זאת דבשה , לא הרבתה לחשוב . היא הזעיקה מחדרו את שליח "השומר " מאיר ספקטור . שניהם החלו לרוקן את אולם הקבלה מכל הבגדים שהיו תלויים בו על קולבים . הם אספו מעילי גברים , כובעים , עבאיות , נעליים ונעלי בית . חבילה עטופה וקשורה שהייתה מונחת בפינה משכה את תשומת ליבה של דבשה . כשמיששה אותה הרגישה שיש בה בגדים . לכן צרפה אותה לצרור הבגדים שנאספו . דבשה ראתה עצמה כמין רובין הוד , השודד את העשירים כדי לחלק את רכושם לנזקקים . כל אותה עת , ישב דיזנגוף בצד על אחד ממושבי הדיון ועקב אחר להיטותם לאסוף את הבגדים . הזדמן אז לדבשה לראות כיצד הוא פועל לעזור לשליחי מצווה , ללא רישום ובלי ביקורת . הוא ניגש אליה , הכניס יד לכיסו ודלה ממנו חופן מלא מטבעות זהב . את הכסף דחף לידיה מבלי לספור אותו , כדי שתעשה בו שימוש במתן בקשיש לשומרים ודמי כיס לאסירים . דבשה וספקטור מיהרו לצאת עם שללם אל הכרכרה שהמתינה בחוץ להסעתם לתחנת הרכבת . ...
אל הספר