בהסכם של חלוקת התפקידים , בין משרד החקלאות למשרד הבריאות , נקבע , שהמשרד לאיכות הסביבה יהיה אחראי להבטחת איכות המים , לפני שהמים נכנסים לצנרת האספקה הביתית , כלומר , במקורות המים , ומשרד הבריאות יהיה אחראי לטיב המים לאחר כניסתם לצינורות . נושא כמות המים איננו בתחום אחריות המשרד לאיכות הסביבה . מצד שני , ברור כמובן שיש קשר הדוק בין נושא הכמות לאיכות . אנחנו יוצאים מהנחה שיש להגן על כל מקורות המים העיקריים בארץ , כלומר - הכנרת , אקוויפר החוף ואקוויפר ההר , כאשר אקוויפר החוף הוא הבעייתי ביותר . סימני השאלה שם גדולים . ההתקדמות בהגנה עליו תהיה איטית , ומקורות הזיהום רבים . חלקם הגדול נמצא בתחום גורמי הזהום הציבוריים . כלומר , בעיקר הרשויות המקומיות , למעט הנושא של חדירת מי ים . גורמי הזיהום האחרים - הביוב , הפסולת , החומרים המסוכנים , הם באחריות הרשויות המקומיות שהן המזהמות העיקריות של המים בארץ ועליהן קשה מאד האכיפה . קשה מאד לאכוף את החוק , אך קל יותר להכנס למפעל ולהטיל עליו הגבלות , או להכליל תנאים ברשיון עסק . הרבה יותר קשה לסגור מזבלה בלתי חוקית , או לדרוש מרשות מקומית להקים מתקן טיהו...
אל הספר