" האם אי אפשר להתייחס אל המחול [ ... ] כאל צורה של חיים פנימיים " ? בשנת , 1921 בשיא הקריירה הספרותית שלו , פרסם פול ולרי שני טקסטים ספרותיים יוצאי דופן . מדובר בצמד דיאלוגים אפלטוניים כביכול , העוסקים בנושאים שונים - ריקוד וארכיטקטורה - שהשאלה הפילוסופית ביחס למהות החיים עומדת במרכזם ומחברת ביניהם , רוח וחומר , אידיאליזם ומטריאליזם מעומתים בהם מנקודות מבט קוטביות : ב"הנפש והריקוד" מתבוננים סוקרטס ומרעיו בהופעת ריקוד חיה . החבורה צופה בהתלהבות בטרנספורמציה המופלאה של גוף המחולל כעולה בלהבות , עד שנדמה כי החומר הופך לרוח . באאופלינוס , או הארססקס , מתהפכת נקודת המבט . כאן נמצאים כביכול סוקרטס ופיידרוס לאחר מותם בעולם האידיאות , מביטים ממרום חיי הנצח של הרוח לעבר חיי הרגע של הגוף . מה עדיף , חיי הגוף והמעש , המתאפיינים בשאיפתם לאידיאה , או חיי הרוח המתנזרת , בשאיפתה להיות גוף ? אלו הם החיים שראוי לחיותם ? שני הדיאלוגים , על קשריהם הסמויים , ניגודיהם וההפניה ההדדית שלהם זה אל זה , נוגעים לא רק לפואטיקה של ולרי , אלא מאירים במובן מסוים את הביוגרפיה האישית שלו כולה . . 26 פול ולרי , "פילוסו...
אל הספר