ברמה האישית היה הספר בשבילנו מסע מופלא . חיינו שוב את סיפור חיינו כדי לספר אותו לאחרים , והפעם היה הסיפור מעודן יותר , שלם יותר , מפויס יותר . זאת ועוד , תהליך הכתיבה הביא אותנו לידי ההבנה שיש כאן תופעה המשותפת לשתינו וכנראה לעוד אנשים עם ליקויי למידה והפרעת קשב , ועתה הסתכלנו על עצמנו לא עוד כעל אנשים שונים , מבודדים , שהחברה וגם הם עצמם אינם מבינים מה קורה עמם , אלא כאנשים שסיפורם יכול לתרום לאחרים ויש חשיבות בחשיפתו . הבנו גם שהטיפול באוכלוסייה זו דווקא על ידי נשים עם ליקויי למידה והפרעת קשב יכול להעצים את הקשר עם המטופלים ולעזור להם להעז , להיפתח ולהתקדם . בעקבות תהליך הכתיבה החלה הלקות שלנו לחיות בתוכנו קצת אחרת : חיה יותר , גלויה ומתוקשרת יותר , ברורה יותר ולעתים אפילו מצחיקה . הלקות שלנו התגמדה קצת , קיבלה פרופורציות , התמתנה . הסודות שהסתרנו אפילו מעצמנו התגלו , ובעקבות החשיפה יכולנו להיפרד ולו במעט מהכעסים , מהבושה , מההסתרה ומהאכזבה . פרדה זו שחררה אנרגיה פנימית ונתנה לנו עוד כוח להמשיך הלאה . פתאום הצלחנו לראות את העוצמה , את יכולתנו לתפקד כאמהות , כבנות זוג , במומחיות , על ...
אל הספר