אורלי : חיכיתי בחוסר סבלנות להיות מבוגרת . בתיכון ובצבא הרגשתי שהזמן שלי מתבזבז , שאינני ממצה את היכולות שלי . בשבילי מילת המפתח הייתה חופש הבחירה . ברוב תמימותי חשבתי שברגע שיתאפשר לי לבחור את דרכי המקצועית ואת המסגרות שאהיה בהן , כל קשיי ייפתרו . מובן שבפועל התמונה הייתה הרבה יותר מורכבת . את הלימודים התחלתי בהתלהבות רבה יום לאחר שהשתחררתי . הייתי מאושרת ומלאת התלהבות . הרגשתי שהעולם שלי . המעבר לתעסוקה לעומת זאת היה מורכב . קשיי התארגנות , קשיי הזיכרון ואי-העמידה בלוח הזמנים פגעו בתפקודי מיד . עבודתי הראשונה הייתה כדיילת . הייתי דיילת חמש שנים . עד היום לא ברור לי איך השאירו אותי חמש שנים , שכן כבר במהלך ההכשרה התגלו הבקיעים . קמתי בשש בבוקר בכוונה להתייצב בזמן . השקעתי שעות בסידור השיער והציפורנים , אכל אחרי שעתיים הייתי עם שיער פרוע ורכבות בגרביים בגלל האימפולסיביות והתנועתיות הרבה . למדתי להחזיק כמה זוגות גרביים בתיק ועל פיזור השער שילמתי בתספורת קצוצה , לאחר שתי הערות לתיקי האישי על הופעתי המרושלת . מה שנשאר לי מחוויה זו הוא שכדי להשתלב עליי לקצ \ ולהתקצ ) י ; כדי להישאר במסגרת ...
אל הספר