עד לפני שני עשורים אנשים צעירים עם ליקויי למידה והפרעת קשב כמעט שלא המשיכו ללימודים גבוהים . אחדים גילו רתיעה מכל כניסה למסגרות לימודים נוספות , ( Stilington , Frank & Cooper , 1989 ) ואחרים שרצו ללמוד לימודים גבוהים , גילו שהם אינם עומדים בתנאי הקבלה או שאחדות מדלתות החוגים סגורות בפניהם בשל ציוניהם הנמוכים בבחינות הבגרות . כיום , בעקבות מתן התאמות בהיבחנות , דלתות האוניברסיטה פתוחות ומאפשרות ליותר סטודנטים עם ליקויי למידה ללמוד . מניסיוננו המקצועי נוכחנו לדעת שסטודנטים רבים השוקלים ללמוד באקדמיה פונים ליועצים השייכים לחוגים או לייעול תעסוקתי באופן פרטי , והיועצים , לאחר שנחשפה לפניהם הלקות , מפנים את הסטודנטים הפוטנציאליים לתחומים נמוכים מיכולתם ולמגמות יוקרתיות פחות , אף שהם אינם יודעים אם הסטודנטים יצליחו בתחומים אלו . פעמים רבות שמענו יועצים ואנשי אקדמיה באוניברסיטה אומרים : "ניחא לקבל אותם לאוניברסיטה , אבל היית רוצה שאחד כזה יהיה רופא או מהנדס , " ? או : "היית מסכים שמורה עם ליקויי למידה יהיה המורה של הילד שלך ויכתוב על הלוח בשגיאות כתיב " ? תופעה זו יוצרת אפליה , גם אם אינה מכו...
אל הספר