ההדיר ; אבנר הולצמן פעילותו הספרותית של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי השתרעה על פני כשלושים וחמש שנים ( 1921-1886 ) והיתה כידוע עשירה ומגוונת ביותר . בתוך תקופה זו מתבלט העשור האחרון של המאה הי"ט כתקופה דינמית ואינטנסיבית במיוחד . די להשוות בין מצבו האישי ומעמדו הספרותי של ברדיצ'בסקי בראשיתו של עשור זה ובסיומו כדי לעמוד על עומק התמורה שהתחוללה בו במהלכו . בשנת 1890 היה ברדיצ'בסקי עדיין בבחינת משכיל תורני , לשעבר בחור ישיבה המפרסם דברי ביקורת ופובליציסטיקה בעיתונות העברית במזרח אירופה וקורא לקבלת סמכותם הרוחנית של הרבנים כמנהיגים רוחניים . בשנת 1900 הוכר ברדיצ'בסקי במנהיגו של דור חדש בספרות העברית בזכות עשרות סיפוריו ומאמריו שכונסו באותה שנה בתשעה ספרונים ועוררו תהודה רחבה וויכוחים בין חסידים למתנגדים . בספרים אלה עוצב ברגישות דיוקנו הטרגי של הצעיר היהודי התלוש בן הדור , ומצד אחר נכללה בהם קריאת תיגר נגד גבולותיו המקובלים של מושג היהדות , ותביעת זכותו של היחיד העברי לממש כחפצו את מאווייו היצריים והאינטלקטואליים . בין שתי נקודות הציון האלה נפרשו עשר שנים גדושות אירועים , מאבקים ונדודים . ראשיתן ב...
אל הספר