אביה של ציונה לא חזר קודם חודש אוקטובר , זמן רב לאחר קבלת תיבות הסחורה , שבוע אחר שבוע חכתה לו ציונה בכמיהה ובגעגועים . מברלין נסע ללונדון . רק זמן קצר היה עליו לעשות שמה והוא התעכב לאין סוף , עשרת פעמים הודיע את דבר שובו ועשרת פעמים תירץ בטלגרמה קצרה ומקוטעת , שאמה וציונה פתרוה ברטט רב , שעסקים דחופים מעכבים אותו שם . במכתבים חטופים כתב בהתלהבות ובחדוות נצחון — באותה החדווה שנחה עליו בשובו מארץ מואב או בימי המשוררת — על הצלחותיו שעלו מעל לתקותו . המוזיאון הבריטי , רכש בכסף מלא את כל כתבי היד שלו ; לונדון היא עיר נפאלה והוא יביא לאשתו היקרה ול ,, ירושלים הקטנה , " מחמל נפשו , מתנות נהדרות . אולם במדד , שגדלה התלהבות מכתביו כן גדלו עצבנות האם ותוגת הבת . הוא שוכח אותנו בגלל בת שבע , הרהרה הילדה בקנאה . גם אליזבט קיצרה במכתביה , ומפרדי אין אות של חיים . לעומת זאת בילתה אמה את זמנה בכתיבת דפים וגליונות בלי סוף . היא לא הוסיפה לשבת עוד שעות רצופות בכורסת הקנים ולקשקש בארבעת מחטי הסריגה , לא שרה עוד שיריה , וכאשר החלה לספר סיפור נסתבך חוט העובדות בזכרונה . הרבתה לרוץ העירה לבקר את האחות היל...
אל הספר