את השידור ממושב האו"ם בלייק סקסס שבמדינת ניו יורק , ב 29 בנובמבר , 1947 שמע חוטר ישי במקלט הרדיו במלון "ספיר . " גל השמחה הציף גם את כל באי המלון ושכניו היהודיים . הוא שמע על התפרצות השמחה הספונטנית ברחובות ירושלים , תל אביב וחיפה , ונפשו כלתה להיות בארץ עם בני משפחתו בשעה כה חשובה . לחמישה נודעה החלטת האו"ם למחרת באמצעות עיתון מצרי שהוגנב לאברהם ענבי בעת שהייתו במרפסת הטיולים . ידידו האסיר-הצנזור הגניב לו את העיתון מיום 30 בנובמבר , בשפה האנגלית , ובו הידיעה על החלטת האו"ם ותצלומי החוגגים בערי ארץ ישראל . החמישה הגיבו בינם לבין עצמם בשריקת "התקווה . " הידיעות מהארץ על התקוממות הערבים , ירי ופרעות ביישובים וההפגנות ההמו ניות בביירות הזעיקו את חוטר ישי להיוועץ בפיליפ טקלא . המצב בביירות היה 21 קשה למדי . אך בקושי עלה בידי חוטר ישי להניא את טקלא מהתפטרות מהתיק . כמוצא של פשרה נטה חוטר ישי לקבל את הצעת טקלא לדחות את המשפט למועד רגוע יותר . רק מאוחר יותר נודע - כך כתב חוטר ישי - שלבנון עמדה להודיע בכנס הליגה הערבית בקהיר , שייגזר דין מוות על חמשת המרגלים הציונים . נכונותו של פיליפ טקלא ל...
אל הספר