חדשים מועטים לפני כן גרם לי מזלי , מזל ביש , לפקד על פלוגת השוטרים' שסילקה מחיצה ארעית בין המתפללים היהודים למתפללות , על יד הכותל המערבי בירושלים . מקרה זה גרם להלהיב את רוחות הערבים נגד היהודים ביתר שאת . המ סלימים התנפלו על מציאה זו כעל הוכחה גמורה ל"מזמה הציונית" לתפוס את המקומות הקדושים לאיסלם fnaca לבתי כנסת יהודים . צילומים הופצו בין ההמונים , להראות את הדגל הציוני מתנפנף על מסגד עומר . צילומים אלה מזויפים היו , כמובן , יברור ה ה לכל עץ , שהדגל הציוני נתוסף עליהם לאחר זמן , ואולם הפלחים והב דואים , שבידיהם נמסרו הצילומים , לא הרגישו בזיוף זה , והאמינו בתם לבם , שאין הצלמניה יכולה לשקר . הייתי לצנינים בעיני הישוב היהודי בירושלים , כי אותה שעה לא ידעו מה שנודע להם אחר כך , שהמאורע העגום לא ביזמתי התרחש , אלא במצות השלטונות הגבוהים ממני עשיתי מה שעשיתי . בכל מקום שבאתי לשם נפגשתי במבטים מזרי אימה יחימה שפוכה של היהודים , אי — במקומות מב דדים שבעיר — בשריקות וקריאות בוז . המוסלימים , מאידך גיסא , הביטו עלי כעל פלדה ומציל האיסלם , וערכי עלה בעיניהם עד מאד . בין כך ובין כך היה מצבי קש...
אל הספר