למאמר זה מטרה כפולה : א ) להציע מסגרת מושגית ראשונית לדיון במהותם של הרכיבים האזרחיים של תורות ביטחון והשלכותיהם על דפוסי יסוד של יחסי צבא חברה וצבא מדינה . ב ) לבחון בחינה ניסיונית את הרלוונטיות של המסגרת המושגית ל'מקרה הישראלי' באמצעות התייחסות למספר רכיבים אזרחיים של תורת הביטחון הישראלית . תורות ביטחון כתובות ובלתי כתובות אף על פי שאין חילוקי דעות בדבר החשיבות והחיוניות של קיומה של תורת ביטחון לאומי למדינות רבות , קשה למצוא תורות 'רשמיות' רבות שהן בבחינת תורת ביטחון כוללנית על מרכיביה הצבאיים והאזרחיים . תורות כאלה הן מיעוט זניח ביותר ברבע האחרון של המאה ה . 20 עם זאת ניתן לחשוף תורות חלקיות , או ליתר דיוק תורות ביטחון לאומי שהרכיב הצבאי שלהן מוגדר ומנוסח , אם כי במונחים כלליים מאוד , ואילו הרכיבים האזרחיים מוגדרים בדרך כלל בצורה עמומה אם בכלל . השאלה הנשאלת היא מה הסיבה לכך , או במילים אחרות : מה הם התנאים המעודדים גיבוש תורה שיטתית , ומה הם התנאים או הגורמים אשר מכשילים או מפריעים לכך ? נראה שיש כמה סיבות להפרעות ולהכשלות . אשכול אחד של סיבות ניתן להגדירן אינהרנטיות לדיסציפלינה ...
אל הספר