מאז הוקמו מוסדותיה האוטונומיים , בראשית שנות ה 20 של המאה ה , 20 הצטיינה החברה הארץ ישראלית במגוון של מתחים חברתיים , פוליטיים ותרבותיים . מתחים אלה ניזונו מפיצולים , פילוגים ובקיעים לאורכה ולרוחבה . עם אלה נמנו השסעים האידאולוגיים בין שמאל לימין ובין דתיים לחילוניים ; הניכור התרבותי בין עדות לשבטים , ובגרסה אחרת — בין ותיקים לעולים ; וכמובן האיבה בין יהודים לערבים — כאשר כל אחד מהצדדים נאבק על זכות ההגדרה העצמית ועל גבולותיו הטריטוריאליים . מתחים אלה ניזונו מגורמים אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד . האחרונים ינקו מתפיסות ומהשקפות עולם של קבוצות עילית שונות , שלרשותן עמדו , ועדיין עומדים , מסגרות וכלים ארגוניים בדרגות שונות של מיסוד ויעילות תפקודית . בעזרת כלים אלה וכללי משחק מקובלים בחברה דמוקרטית היו המחנות הפוליטיים והחברתיים השונים אמורים לטפל , אם לא בפתרונם המלא של הקונפליקטים שצצו חדשות לבקרים בחברה הארץ ישראלית , אזי לפחות בוויסותם ובמיתתם . לא תמיד צלחה דרכה של החברה היישובית בכך . גם בתקופת המעבר מיישוב למדינה היא לא הצטיינה ביותר במתינות ובדרכי נועם ולא תמיד גילתה דבקות בכל...
אל הספר