שורשיה של התרבות הפוליטית של ישראל בשנות ה 50 נעוצים בתרבותו הפוליטית של היישוב היהודי , שהתמסרה בתקופת המנדט הבריטי . ואלה היו תכונותיה המרכזיות : א ) ריבוי מפלגות . לאחדות מן המפלגות היה בסיס עממי רחב ומנגנון מסועף , ולאחרות היה רק שלד של מנגנון ומאגר בוחריהן בא מקבוצות אוכלוסייה מוגדרות . ב ) רוב המפלגות היו רב ממדיות במגוון תחומי עיסוקן ובשירותים שסיפקו לציבור בכלל , ולקהל בוחריהן בפרט . ג ) קבוצות רבות היו מאורגנות על בסיס אינטרסים ואידאולוגיה , והצליחו להבטיח לעצמן מידה רבה של אוטונומיה בכל הנוגע לגיוס כוח אדם ומשאבים כלכליים . כאלה היו למשל ההסתדרות הכללית , תנועות ההתיישבות וארגוני המחתרת . ד ) התמסד עקרון 'המפתח המפלגתי' — מאזן הכוח הפוליטי , שבא לידי ביטוי בבחירות או עקב הסדרים פוליטיים בין מפלגתיים אחרים — ועל פיו אוישו לא רק משרות ציבוריות פוליטיות , אלא גם משרות מנהליות ועמדות כוח למיניהן , ועל פיו חולקו התקציבים . המערכת הפוליטית שזה עתה היתה לריבונית היתה חייבת להתמודד , כמעט בו זמנית , עם כמה משימות מרכזיות . א ) שילוב הקבוצות והארגונים שלא היו חלק מ'היישוב המאורגן , '...
אל הספר