יש לציין שעוצמתם של הקתולים , שהיו מקורבים למימםד הכנסייתי וביטאו בפומבי את רעיונותיהם האנטישמיים , היתה ניכרת הרבה מעבר למה שבא לידי ביטוי בכתב . מספר גורמים סייעו לתהליך זה , שנמשך עד לסיום המלחמה וגם לאחריה : רגשות הבוז והדחייה כלפי היהודים , שהיו נפוצים בקרב הקתולים הארגנטינאיים הפעילים , ועצם הכתיבה והפירסום של מסות תיאולוגיות , ספרותיות ועיתונאיות , שהעניקו לגיטימציה אינטלקטואלית לאותם רגשות . לגיטימציה זו התחזקה , בנוסף , בשל העדר כל תגובה רשמית מטעם צמרת הכנסייה נגד פירסומים אלה . התנגדותה הפעילה של הבישופות למיעוט הדמו נוצרי , אותו מיעוט שגינה בפומבי את האנטישמיות בכלל ואת האנטישמיות בארגנטינה בפרט , הצדיקה בעקיפין את האנטישמיות , וגם אדישותה הפומבית של הצמרת הכנסייתית כלפי הנושא היהודי יכולה היתה להתפרש כמתן הכשר למגמות אנטישמיות . האנטישמיות הקנאית , שהיתה נפוצה בקרב הקתולים הלאומניים , לא הדאיגה באופן עקרוני את הצמרת הכנסייתית והיא הגיבה רק כשהועמדה ישירות מול עובדות שהכריחו אותה לנקוט עמדה ברורה . הקריאות : "ארגנטינאים כן ! יהודים לא " ! ו '' מוות ליהודים , " ! שנשמעו מפי ...
אל הספר