בהלווייתה של הדסה רוזנבליט השתתף קהל רב , שכלל את ידידיה ומעריציה הרבים . בזמן ההלוויה ואחריה נישאו הספדים לרוב . במהלך ה"שבעה , " מוסרת רות בונדי , "התעקש פליקס שידובר בהדסה ולא יתנהלו שיחות סתם , כמנהג הארץ " . הוא גם הוסיף "שבעה" פרטי משלו כדי לקרוא את כל מכתביה של הדסה מאז עלייתה הראשונה ארצה . את המכתבים שהוחלפו בין הדסה למשה קלוורי בתקופת המשבר בנישואיהם , נמנע פליקס מלקרוא , ואף המליץ לגדעון להשמידם . בזכרונות שהשאיר גדעון למשפחתו הוא מספר על אותם מכתבים : בירושה מאמא קבלתי גם את חליפת המכתבים בינה לבין אבא . זו כתובה גרמנית . את כתב ידו של אבי בגרמנית לא אוכל לקרוא . כתב ידה של אמא נאה ביותר . המלצתו של פליקס , כאשר קיבלתי את הירושה , היתה : גדעון , הנח לחליפת מכתבים זו ואל תנסה לפענחה . כנראה , אנהג על פי המלצתו ואניח לחליפת מכתבים זו לנוח בשלום , ללא נגיעה . המכתבים לא נמצאו בעזבונו של גדעון , ולא ידוע אם הושמדו . פליקס רוזנבליט , ששינה שמו לפנחס רוזן , ביקש להיקבר ליד אישתו האהובה הדסה ובתו הקטנה רבקה'לה בנחלת יצחק . רוזן נהג ללכת לבית הכנסת ביום השנה למותה של הדסה , לומר קד...
אל הספר