כשלא חודש בקיץ 1924 חוזה ההעסקה של המנהלים משה והדסה קלוורי בשפיה , החל לאבד את תוקפו גם החוזה האישי ביניהם , ופרץ משבר בנישואיהם . שמונה שנים פרח הפרח בשדהו של הזורע , משה קלוורי . עם תום השנה השמינית הפך הפרח לפרפר ועף מהשדה . נפשה של הדסה קצה מאי היציבות בחייהם , ובני הזוג נפרדו זה מזו . משה , שחווה נטישות רבות בילדותו וטולטל ממקום למקום מבלי שירצה בכך , לא היה מופתע מנטישתה של הדסה . יותר היה מופתע מבחירתה בו ומפריחתה בשדהו . כשעזבה אותו הדסה הבין את משמעות שם משפחתו : קלוורי - קלווריום , הלא היא גולגותא , המקום המסמל את צליבתו וקבורתו של ישוע הנוצרי . לאחר שעבר את דרך הייסורים , חש משה כי שפיה היתה הגולגותא שלו , המקום בו החליטה אישתו לקבור את חייהם המשותפים . מייד לאחר שנפרדה ממשה , עמדה הדסה בפני בעיית הקיום הכלכלי , שהח מירה בהתקרב החגים שחלו באוקטובר . 1924 היא חיפשה פתרונות שיאפשרו לה לקיים אותה ואת גדעון לבדה , ללא עזרה מבחוץ . לשם כך יצאה עם גדעון לצפת , בניסיון לנצל את חלקה ברכוש שהותירו סבה וסבתה במקום , שכללה חלקת אדמה על הר כנען . סבתא ויינשטיין נפטרה בצפת במהלך מלחמת ...
אל הספר