' הפיכת הצדיק הנודד לצדיק יושב ישיבת קבע היא מן המאורעות החשובים ביותר בסוציולוגיה של החסידות , ' טען חוקר החסידות יוסף וייס . ואכן , למן הרבע האחרון של המאה הי " ח , היתה חצרו של הצדיק המסגרת הפיסית העיקרית להתגבשות האתוס החסידי : סביבה נתלכדה העדה ובמסגרתה חיה את חייה הדתיים והחברתיים . אך מה היו מאפייניה הארכיטקטוניים של החצר , כיצד נתארגנה מבחינה מינהלית , מנגנונית וחברתית , כיצד תפקדה כגוף כלכלי , מה היה טיבם של היושבים בתחומה ומה היה סדר יומם , כיצד נתעצב אופיו של המגע בין הצדיק לחסידיו ? ובאחת : כיצד נראתה החצר בפועל , כמושג ריאלי ולא כמטאפורה או כמושא געגועים נוסטלגי ? המבקש תשובה לשאלות אלה ואחרות כמותן לא בנקל ימצא את סיפוקו . המקורות המתארים את חצרות הצדיקים אינם רבים . החסידים בעצמם לא התעניינו בדרך כלל בשאלות סוציולוגיות ולא טרחו לתעד את אורחות החיים בחצר באופן שיטתי , אלא רק מבלי משים ולפי תומם . אין צריך לומר שחסרים אנו לגמרי נתונים סטטיסטיים כמותיים . גם ספרות המחקר כמעט שלא דנה בכך , י- בעיקר משום שרוב המקורות העוסקים בשאלות אלה 1 ש ' מלצר , אור זרו ע , תל אביב תשכ " ז...
אל הספר