" הרידני היה צדיק 'פוליטי , "' כתב חוקר החסידות ש"א הורודצקי , ברמזו לסגולותיו המעשיות המיוחדות של ר ' ישראל מרוז ' ין ולכישרונו המיוחד לבלוט על פני שאר הצדיקים כמעט בכל דבר . דומה היה לזקנו , המגיד דב בער ממזריץ , ' "בכשרון להסתדרות . גם הוא כזקנו , אגד וסדר את החסידים והרים את החסידות למעלה . אבל ... בשעה שהחסידות של המגיד היתה מלאה תוכן פנימי , וכולה היתה אצילית , רוחנית , הנה זו של נכדו לא היה לה אלא ברק חיצוני בלבד ' . " על פי דרכנו , נתעלם מן ההנחה הסמויה העולה מדברי הורודצקי , שהחסידות במאה הי " ט היתה נחותה מקודמתה מבחינה רעיונית . אנו נתרכז בבחינתם של כמה גילויים , שניתן ללמוד מהם על הדרך שבה תפס ר ' ישראל בעצמו את מנהיגותו ומשמעותה , לאורך כל תקופת פעילותו . ואכן , מכל מהלכיו עולה דמותו התקיפה , ההחלטית ו " הפוליטית " כאיש ציבור שאינו מסתגר בד ' אמות של חצרו . אופיו נשקף גם מסגנון כתיבתו ומהוראותיו , אשר נוסחו בחריפות בלתי מצויה ומתוך תחושת אדנות וביטחון עצמי ניכר של מנהיג מלידה . השקפתו של ר ' ישראל על טיבה של המנהיגות האידיאלית ועל החשיבות שייחס למעורבותו של הצדיק בחיי היומ...
אל הספר