במהלך התבססותו של ר ' ישראל כמנהיג המונים ברוז י ין הלכה והעמיקה ההכרה , בקרב משכילים רדיקליים , כי החסידות וראשיה מידרדרים לשפל חדש של השחתה מוסרית . לא הועילה לו לר ' ישראל העובדה , שהשתית את מנהיגותו על יסודות רציונליים , ששלל מופתים מכל וכל , התנגד לסיגופים ולפרישות והדגיש ערכים של אסתטיקה , טיפוח וניקיון . והלא מידות טובות אלה יכלו , לכאורה , להופכו לאישיות חסידית "חיובית " מנקודת מבטם של משכילים . ואולם סגנון חייו המוחצן גבר , כנראה , על כל מעלותיו האחרות והביא את מתנגדיו לגלות בו גם מומים רבים אחרים . ר ' ישראל היה דוגמה מוחשית וקיצונית לטענות , שכבר הושמעו זמן רב קודם לכן , נגד סגנון חייהם המופקר והבלתי אחראי של הצדיקים . כבר בשנת 1816 טען יוסף פרל , בספרו " על מהות כת החסידים , " נגד תופעות השחיתות הנגלות לכל מי שמתבונן בחסידות ומראשיה . העמדת הצדיק ופולחנו במרכזה של האידיאולוגיה החסידית , טען פרל , היא אסונה של החסידות וכישלונה של החברה היהודית , שבמסגרתה מתפתחת תנועה זו . בניגוד למשכילים מתונים , שייחסו סגולות או כוונות חיוביות לכמה מראשוני החסידות , לא מצא בהם פרל אף לא קב ...
אל הספר