ההיסטוריונים היהודים גרמנים יוסט , גרץ ומרטין פיליפםון סברו כי יש צידוק לכלול פרק שלם על עלילת דמשק בספריהם מרובי הכרכים על תולדות עם ישראל . אולם איש מהם לא מצא לנכון לסקור את ההצהרות , הוויכוחים והפולמוסים הדתיים או התיאולוגיים המרובים שליוו את הפרשה . גרץ היה היחיד שאיזכר היבט זה של המשבר , אך גם הוא הקדיש שני משפטים בלבד לעובדה , שהתלמוד הפך ב 1840 לנושא מחלוקת רציני . ההיסטוריונים העדיפו להתמקד בפרשת הרצח בדמשק עצמה ובהשלכות הפוליטיות המגוונות שהיו לה במערב . אומנם נכון שמכמה בחינות היבט זה של עלילת דמשק אולי לא היה ראוי לתשומת לב רבה . אשר לסיקור עיתונאי , דומה שלכל היותר פורסם מאמר תיאולוגי אחד כנגד עשרים מאמרים או יותר שעסקו בצד הפלילי של פרשת דמשק והשלכותיה ברחבי העולם . אכן , רוב העיתונים בחרו לעקוף את הדו קרב הפרשני שהתנהל באותה עת , על ההנמקות הסתומות וההנמקות שכנגד , הסתומות לא פחות , שציינוהו . יתר על כן , מנקודת ראות למדנית לא היה חידוש רב בנימוקים שהובאו בעד ונגד הטענה , שבכתבי הקודש של היהודים הסתתרו דינים שהורו על הקרבת קורבנות אדם . אחרי הכל , הרעיון שהיהדות הרבנית ...
אל הספר