בהדגישו את החשיבות האמונית הרבה של הרצון בהשוואה לשכל , ר ' חסדאי קרשקש הלך כאמור בעקבות הפילוסוף הסכולסטי דונס סקוטוס ( ראו לעיל , פרק שנים עשר . ( ברם , יש הבדל עקרוני בין עמדותיהם הוולונטריות של דונס סקוטוס ושל קרשקש . דונס סקוטוס , כמו רוב ההוגים הנוקטים עמדה וולונטרית , שלל מכול וכול את הדטרמיניזם הפיזיקלי וטען שהרצון האנושי חופשי לגמרי ואינו מוכרח על ידי מערכת הסיבות בעולם . לעומתו , קרשקש היה דטרמיניסט , וטען שלרצון יש סיבות הקובעות באופן מוחלט את כל הכרעותיו . קרשקש פיתח אפוא עמדה פילוסופית מרתקת ויוצאת דופן המשלבת וולונטריזם ודטרמיניזם , שהם לכאורה שני הפכים . הוא היה וולונטריסט בכך שטען לחשיבותו האמונית והקיומית הראשונה במעלה של הרצון , והיה דטרמיניסט בכך שטען שלרצון זה יש סיבות מחייבות . ועוד , בניגוד לדונס סקוטוס ולסכולסטיקנים רבים אחרים , קרשקש לא המשיג את הרצון כישות עצמאית ומטפיזית הנפרדת מן הגוף , אלא כזכור ( ראו לעיל , פרק שנים עשר ) הוא הגדיר אותו פשוט כשילוב של כוח המתעורר וכוח המדמה , כלומר התיאבון והדמיון , שהם שני כוחות חומריים ( או בלשון ימי הביניים : "כוחות בגוף...
אל הספר