לאורך ספר אור ה ' כולו ר ' חסדאי קרשקש טוען שוב ושוב שהדת היהודית מקורה בנבואה , לא בפילוסופיה . כפי שכבר ראינו ( בפרק הרביעי , ( הוא התנגד בתוקף למאמציהם של הרמב " ם ושל פילוסופים יהודים אחרים להשתית את התורה על יסודות אריסטוטליים , משום שלדעתו הם יסודות רעועים . הפילוסופים היהודים האריסטוטליים נהגו לטעון שהנבואה הגבוהה ביותר היא תופעה שכלית מובהקת . הרמב " ם , למשל , קבע שנבואת משה רבנו , "אדון הנביאים / ' הייתה נבואה שכלית עילאית בלא השפעת הרגש או הדמיון . הווי אומר : לפי הפילוסופים היהודים האריסטוטליים , הנביאים היו פילוסופים שכלתניים ושלמותם הייתה שלמות תבונית . לעומתם , קרשקש חתר להפריד בין נבואה ובין פילוסופיה . לשיטתו הפילוסופיה "מסכימה" עם הנבואה , כלומר אינה סותרת אותה , ואפילו יכולה לעתים לכוון את האדם לקראת הכרת האלוהים , אבל היא שונה ביסודה מן הנבואה . הפילוסוף מתבסס על הנחות לוגיות , ואילו הנביא מקבל את דבר האלוהים במישרין , ולפעמים אינו מודע להנחות הלוגיות שעליהן מבוסס המידע שהוא מקבל בנבואתו . לפי הגדרתו של קרשקש , הנבואה היא "שפע שופע לשכל האדם , רוחני , מדעי , מאתו ית...
אל הספר