. 1 איפיונה של התודעה כרפלקטיבית ותו לא , החל מחיבורו המוקדם של סארטר " הטרנסצנדנציה של האני" , ( 1937 ) מציין לדידו ביטוי חד צדדי ומופשט שלה , שכן הוא מתייחס למידה שבה התודעה מכוונת לאובייקט אחר ממנה , ולא ליכולתה להכיר את עצמה כסובייקט . בדרך הרפלקסיה לא נוכל אפוא לדעת לעולם מהו סובייקט . סארטר מבחין אם כן באופן מבני בין תודעה רפלקטיבית רגילה לבין תודעה קדם רפלקטיבית - אקזיסטנציאלית , סובייקטיבית - המתנה את הראשונה והמכירה את עצמה באורח בלתי אמצעי . יתר על כן , גילוי התודעה האקזיסטנציאלית , הספונטנית , הרגשית , הינו גם גילויו של הסובייקט כפרטי וכמתאפיין אך ורק על ידי מעשיו המוחשיים . "התודעה האקזיסטנציאלית הפרה רפלקטיבית אינה רק ביטחון אווידנטי סתמי לגבי מציאותו של האדם , אלא דרכה מורע האדם את עצמו כמציאות פועלת , כלומר , כישות מתכוונת . " ראו : רן סיגר , אכסיסטנציאליזס ( ירושלים : מוסד ביאליק , , ( 1981 עמ' 220 ן ז'אן פול סארטר , מבחר כחכ ם , כרך א . פילוסופיה , עורך מנחם ברינקר ( תל אביב : ספרית פועלים , . ( 1977 . 2 סארטר מטעים תחילה את האנלוגיה השוררת לכאורה בין בודלר לאנדרי ז'י...
אל הספר