מבעד לראי חיפוש השיח של הקשר המאוהב בתוך אסתטיקות גבוליות עלול להיראות פרדוקסלי . מוזר שתחת הבלטת השפה הישירה של אידיאליזציה פשוטה של האובייקט האהוב , מנתחים מצבים כואבים או אקסטטיים שבהם האובייקט חומק . בחירה מעין זו אינה נגזרת אך ורק מכך שבימוי השבייה המאוהבת בסיפור היווה מושא לעיון ניכר . היא נגזרת בעיקר לנוכח שתי תצפיות . א הראשונה , פסיכואנליטית , כרוכה בטענה שהניסיון המאוהב נשען על נרקיסיזם והילת הריק , מראית העין וחוסר האפשרות שלו , המונחים בבסיס כל אידיאליזציה שהינה בה במידה וביסודה מהותית לאהבה . יתר על כן , משהקונסנזוס החברתי מעודד מעט או כלל לא אפשרות מאדירה מעין זו , כמות שניתן לצפות בעידן העכשווי ( תופעה שלנכחה אין המשבר הדתי והמוסרי אלא הבט , ( מופיעה שלילת המימוש [ derealisation ] שבבסיס האידיאליזם המאוהב במלוא עוצמתה . שנית , העתקת האידיאליזציה לשפה , סמוך ביותר להדחקה הקמאית המהווה את הניסיון המאוהב , מניחה שהכתיבה והכותב מטעינים בראש ובראשונה את השפה אל נכון בתור אובייקט מועדף : מקום של עודף ואבסורד , אקסטזה ומוות . כינוי האהבה , המטעים את אקט ההבעה יותר מאשר את המבע ...
אל הספר