. 1 ראו פרק א הערה . 12 . 2 בחינת שיר השירים ממשיכה את חיפושיה של קריסטבה בנבכי השפה אחר מקום שבו יסודות הסובייקטיביות וגבולותיה מכוננים ומעורערים גם יחד . העניין כאוונגרד הפואטי הצרפתי של סוף המאה התשע עשרה ( מלרמה , לוטרמון , ( הנדון בספרה המהפכה בשפה הפראטיה , מתמיד בטיפררי אהבה , תוך הטעמה מחדש של הזיקה שבין המימד הסמיולוגי למימד הפסיכואנליטי של השאילה - הפעם גם על יסוד ניסיונה הקליני של קריסטבה . קריסטבה רואה כבר בהשאותיה של מלכת שבא , קל וחומר בשיד השירים , בשני המקרים דרך מבעיה של סובייקט אשה , הרחבה של היכולת הגנוזה בשפה , הקרבה יותר ויותר לאיזורה הילדי , הקדם סמלי , כדי לממש את טענתה של הדוברת לאוטונומיה ! הדיאלוג טימאירס מאת אפלטון מהווה אחד מנקודות המשען של תיאורה ( המסתמך , בין השאר , גם על פרויד , לאקאן וקליין , ( באשר הוא מורה על מקום בלתי מוגדר ובלתי נתפש על ידי אינטואיציה מרחבית , המהווה עם זאת אופנות קמאית של מובן , טרם האב והשם . n chora האפלטונית ( שקריסטבה מכנה "כורה סמיוטית ('' מאופיינת בתור מכל מזין , אמהי , לא יציב , לא ודאי , השרוי בהיעשות כמו תנועת אטומים . א...
אל הספר