תולדות האהבות תולדות הגישות והשיחים המאוהבים הן קרוב לוודאי הפיקדון המעודן ביותר של הנפש המערבית . אכן , מראשית קיומה , פסיכה שחה ומתגוללת אך באהבה . נקרא באפלטון פעם נוספת , במשתה 385 ) לפני הספירה ) ובפיי 7 י 7 ק , ( 366 ) כדי לתפוש , לנוכח גלגול השיח המיתי בשיח פילוסופי , את האפולוגיה המחייבת הראשונה לארוס המערבי בדמות אהבה הומוסקסואלית . תזזית , שיגעון לדבר , ( mania ) יחסי כוח , אלימות סאדו מאזוכיסטית - ארוטיקה זו מתהפכת עם זאת , בלב לבו של הטקסט האפלטוני , לכדי התרוממות מכונפת לעבר הטוב העליון דרך החיזיון הלוהט , הנמס , התוסס של היפה . ארוס - דיבוק מחריב - ייעשה במאה 1 הרביעית לפני הספירה פטרוס , ציפור מאדירה , הלכודה בתנועה העולה של נפש מודחת אמנם , אך נזכרת בהכרח בעת שהיתה נישאת יותר . להלן נראה כיצד , מבעד להגות הניאו אפלטונית ובתמיכת מיתוס חדש , זה של נרקיס , מופנמת ארוטיקה עולה זו ; כיצד נוטלת היא על עצמה את אלימות השיגעון לדבר ויוצרת את המרחב הפנימי בתור רפלקסיה של אלטר אגו , של אני מאודר . כך , הודות לאהבה תובטח הגאולה . תחת הנפש האפלטונית 2 המקושטת בנוצות תקום הנפש הפלוטי...
אל הספר