במסעו בארץ האהבה הולך פרויד אצל נרקיס , לאחר שחצה את המרחב הנבדל של ההיסטריה . זו האחרונה מובילתו לכונן "מרחב נפשי" שאותו ינתץ , תחילה דרך נרקיס ולבסוף דרך יצר המוות , למרחבים בלתי אפשריים , אלו של " שנאהבה" , [ hainamoration ] דהיינו , של העברה אינסופית . נרקיסיזם : מסך הףק להיפותזה הנרקיסיסטית מעמד בכורה במהלך הפרוידיאני . בטרם יכנה עצמו " מוות , " חשוף הליבידו להרעה ראשונה בכל יכולתו : הרעה כזאת שבעטיה קיומו של אחר עבור אני נראה כבעייתי . השררה הנרקיסיסטית , לא ארוס , היא המפעילה את חיי הנפש ואפשר ששולטת בהם , דומה שמציע פרויד , במקמו כך את דימיון השווא ביסוד יחסי למציאות . אפס קביעות אשליה זו נמצאת משוקמת , מנוטרלת , מנורמלת , בחיק מציאותי ... המאוהבת . שכן , פרויד קושר , כידוע , את מצב האהבה לנרקיסיזם : בחירת אובייקט האהבה , בין אם 1 " נרקיסיסטית" או "נשענת על אובייקט" , [ par etayage ; anaclitique ] מתגלה עם זאת כמספקת אם ורק אם מבטיח אובייקט זה זיקה לנרקיסיזם של הסובייקט לפי שתי אופנויות : או באמצעות גמול נרקיסיסטי אישי ( במקרה זה , נרקיס הוא הסובייקט , ( או באמצעות האצלה נרקיסי...
אל הספר