בתחילת אוקטובר 1921 הרגיש ברדיצ'בסקי בן החמישים ושש שכוחותיו אוזלים . אמנם כבר זה כשנתיים חש חולשה מתמדת . שלא כדרכו נאלץ ליטול הפסקות מנוחה תכופות במהלך יום עבודתו , ורופאיו היו מודאגים ממצב לבו . ואולם הוא הקפיד שלא לשתף בכך את בני משפחתו ואת ידידיו . הפעם התיר לעצמו לראשונה לגלות לזולתו את החשש שכרסם בו , ולרמוז שמא לא יזכה להגשים את משאת נפשו ולשוב אל עבודות המחקר הגדולות שהמתינו על שולחנו . 'עמוס אני בעבודת כתבי מבוקר ועד ערב ולא אמצא מנוחה , ' כתב לחברו הורודצקי בערב ראש השנה תרפ"ב , 'ומי יודע , אם עוד אשיג פנאי ויהיה לי כוח למלא את המלאכות [ השליחות ] המדעית כי רבה . ' נראה כי המאמץ הארוך שהיה כרוך בהכנת עשרים ושישה כרכי הכתבים , יחד עם מתח הכתיבה המרובה של סיפורת וביקורת , בתוספת הדיכאון על רצח אביו ואחיו והדאגה המתמשכת לבני משפחתו פליטי הפרעות - כל אלה נתנו את אותותיהם בגופו הצנום והחלוש מטבעו . ימים אחדים לפני כן , בסוף ספטמבר , יזועזע מן הידיעה על מותו הפתאומי של המו " ל בךאביגדור בקרלסבד , שבה שהה לרגל הקונגרס הציוני . לא רק שאבד לו ידיד ותיק ושותף לדרך זה עשרות בשנים , אלא...
אל הספר