בשנים הקודרות של השתתקות הספרות העברית במזרח אירופה נצנצה לברדיצ'בסקי נקודת אור בודדת מכיוון מערב . בינואר 1906 הופיע בלונדון הגיליון הראשון של הירחון 'המעורר ' בעריכתו של יוסף חיים ברנר . פרשת 'המעורר ' כבר הייתה לאגדה . ברנר ייסד אותו כמעט כמפעל יחיד , שהרי היה לא רק העורך אלא גם המשתתף העיקרי , וכן הסךר והכורך , המנהל והמזכיר , השליח והסבל . ברנר היה 'המעורר , ' וכל דף ב ' המעורר , ' על צביונו הרגשי הנסער ועיצובו המחוספס , נשא את חותם אישיותו . בעיני ברנר עצמו היה ירחונו שלהבת חיים אחרונה של הספרות העברית , והוא קיים אותו בעקשנות מחודש לחודש במשך שנתיים . הוא הפיץ אותו בקרב קומץ קוראיו במזרח אירופה שאת כולם , כמדומה , הכיר אישית . במהלך התקופה הזאת קנה לו בספרות העברית עמדת מנהיגות ייחודית , אמנותית ומוסרית , וזו הלכה והתעצמה אחרי עלייתו לארץ ישראל ב . 1909 ברדיצ ' בסקי עקב בתשומת לב ובהערכה אחרי יצירתו של ברנר מאז פרסום ספרו הראשון ב , 1900 ואף הגיב עליה בפומבי . הוא ידע על קיומו של 'המעורר ' מאז ראשית הופעתו , אך רק בנובמבר 1906 אזר ברנר עוז ופנה לראשונה בחייו באופן ישיר אל הסופ...
אל הספר