בעוד ספריו מכים גלים ופרסומו גדל והולך , ישב ברדיצ'בסקי במגורי העראי שלו בברלין שקוע בעבודתו . על אף המעמד שהחל להתבצר לו בספרות העברית לא נטש את חלומו לכבוש לו מקום גם בספרות הגרמנית , והתגייס למאמץ נואש , אחרון , בכיוון זה . בשנת 1900 הקדיש שעות רבות בעזרת מורה פרטי לשכלול שליטתו בשפה הגרמנית , ובחודשי האביב וראשית הקיץ התבודד לצורך כתיבה בדירה ששכר בפרבר פרידריכסהאגן . המאמץ המרוכז הזה הניב סיפור ארוך בשם ' פרשת הצווארון הנוקשה / שהוא עיבוד קומי סטירי לפרק הפתיחה של הרומן האוטוביוגרפי שנפסל . הסיפור מתאר מריבה בין דורית עזה המתחוללת בעיירה יהודית . ואולם , היא אינה נסבה על סוגיה עקרונית נכבדה אלא נראית כפרודיה על המאבקים הרעיוניים בין אבות לבנים שעוצבו בספרות ההשכלה . המחלוקת פורצת מחמת עניין פעוט ; החלטתם של צעירי העיירה להתהדר במגבעות ובצווארונים מודרניים ולנטוש את התלבושת היהודית המסורתית , אך בסופו של דבר היא מסתעפת ומדרדרת את העיירה מדחי אל דחי . ברדיצ י בסקי פרסם את הסיפור ב 1901 בארבעה המשכים בשבועון התנועה הציונית , , Die Welt והופעתו הפיחה בו תקוות מחודשות ביחס לעתידו כסופ...
אל הספר