כאשר סיים ברדיצ ' בסקי את לימודיו ועזב את שווייץ , בפברואר , 1896 מלאו בדיוק עשר שנים לתחילת עבודתו הספרותית . חשבון הנפש שערך היה עגום למדי . על אף אמונתו בעצמו , בכוחותיו ובבשורה שיש בידו להביא לספרות העברית , עדיין לא עלה בידו לבסס לו בתוכה מעמד כלשהו . על פי הרגשתו , הרוגז שעורר במאמרו 'רשות היחיד ( בעד הרבים ' ( הפך אותו לאישיות מוקצית בזירה זו וחסם בעדו את הדרך חזרה אליה . בגיל שלושים עדיין היה תלוי באוויר מבחינה חומרית , משולל יכולת לפרנס את עצמו ונזקק לעזרת נדיבים , נע ונד בין חדרים שכורים ומייחל לשווא להקמת בית ומשפחה משלו . חמש שנים קשות של לימודים בשלוש אוניברסיטאות אמנם הקנו לו תואר נכבד שהוצמד לשמו מעתה ואילך , אך הוא הודה בפיכחון בפני חברו שקפניוק : 'עליך לדעת כי [ תואר ] הדוקטור מצד עצמו אינו מכשיר ללחם . ' במכתביו מאותם ימים שימשו בערבוביה גילויים של ייאוש ותקווה ושל עוצמה וחולשה . מצד אחד , מצויים בהם ביטויים מופלגים ביותר של הערכה עצמית וביטחון בייעודו ; 'הרי אני הארי שבחבורה , ' כתב לאהרנפרייז במרס . 1896 'הרי אני נושא בחיקי את כל הגוי עתיק יומין עם כל חלומותיו ונתיב...
אל הספר