ב 25 בינואר 2011 החלה הקרקע לרעוד מתחת לכיסא שלטונו של מובארכ . עשרות אלפי מפגינים שטפו את חוצות הערים הראשיות . ההפגנה הסמלית נערכה בכיכר אל תחריר בקהיר , ובה קראו המפגינים " חירות , שינוי וצדק חברתי . " כוחות משטרה וביטחון עצומים נשלחו לדכא את ההפגנות , והעימותים הקשים הועברו בשידור חי לעולם כולו . את ההפגנות יזמו והובילו תחילה קבוצות צעירים , אך במהרה הצטרפו אליהם מגוון מפלגות וארגונים , ובהם גם האחים המוסלמים . ככל שנקפו הימים הלך ונשבר "מחסום הפחד" בקרב הציבור הרחב . המחאה הלכה והתעצמה , וסיסמאותיה שיקפו את תביעת המפגינים : "העם רוצה בהפלת המשטר" ו"העם רוצה בהפלת הנשיא . " הודעת הנשיא מובארכ שלא הוא ולא בנו ג'מאל יתמודדו בבחירות לנשיאות לא סיפקה את מרבית המפגינים , והם המשיכו לתבוע את הדחת הנשיא ושינוי המשטר מיסודו . מובארכ ניסה להיאחז נואשות בקרני המזבח , אך לבסוף נאלץ לפנות את כיסאו . שלושים שנות נשיאותו הגיעו לקיצן באופן שאיש לא חזה . פרק חדש החל להיכתב בקורותיה של מצרים המודרנית . במצרים ומחוצה לה התגבר העיסוק במפת יחסי הכוחות הפוליטיים בעידן שאחרי מובארכ . חלק ניכר מפולמוס ז...
אל הספר