רוביק רוזנטל " רחוב הפרחים " 22 נולד עם החוויה המעצבת של חיי הבוגרים - מותו של אחי גידי במלחמת יום הכיפורים . גדלתי בין אנשים , קבוצות , מערכות חינוך ששיקפו את האמונה החילונית על כל רבדיה . אני ובני דורי נקלענו למעין מנהרה שבה החלו האמונות להתפורר והשאלות החדשות להתנסח . מותו של גידי גרר אל פתחי את השאלה בלי שיכולתי עוד להתחמק ממנה . האסון שלי ושל אמי , הטרגדיה של גידי לא יכלו להידחק אל מערכת תשובות כלשהי . השאלה באה ממקום אינטימי . כשהייתי כבן חמש נפטר אבי , בשבוע שבו נולד גידי , וכבר אז עמדו חיי בצל סוד החילופין התמוהים האלה , שבהם לא היו לי לא יד ולא מקום . אחרי עשרים ושלוש שנה הלך גם אחי , בעל הסוד , ונותרנו שניים , אמי ואני , והיו לנו שלושים שנה לברר זה עם זה מה הטעם לכל זה , ולא הצלחנו לעשות זאת יחד . לא יכולתי למצוא טעם במערכת האינטימית עצמה . גם לא במערכת הלאומית . מלחמת יום כיפור , על הדרך שבה פרצה , על מקומה בשרשרת המלחמות , בהיותה תוצר של גבהות לב ישראלית ולא רק של מזימות ערביות , לא יכלה למצוא את מנוחתה בנוסחה לאומית של "מלחמה על הבית " ושל "מחיר הכרחי . " על פי הבנתי , מלח...
אל הספר